התמכרות וטיפול זוגי; בדרך לגמילה – סיפור מקרה
*הפרטים שונו כדי לשמור על פרטיות המשתתפים
הגיעו זוג בסוף שנות העשרים, נשואים כשלוש שנים שתוארו כמטלטלות.
היא אישה נאה משכילה שעובדת בארגון ממשלתי, הוא בעל מקצוע חופשי שמתחיל להצליח בעסקיו.
בני הזוג מגיעים ממשפחות מבוססות ומחזיקים בדירה בבעלותם שמומנה בעיקרה בכספים שקיבלו מהמשפחה ובעזרת משכנתה לא גדולה. פרט חשוב שיופיע בהמשך הסיפור הוא שמשפחת הבעל נתנה סכום גדול ב15% מהסכום שנתנה משפחת האישה.
במפגש הראשון הם מתארים חיים עם הרבה מריבות, כעסים והשפלות הדדיות מצד אחד והרבה תשוקה ושמחה מהצד השני.
התחלנו לעבוד ביחד ולחוד באמצעות כלים של תקשורת מקרבת וכלים של שליטה בכעסים.
בשלבים הראשונים הרבה מהעבודה נעשתה עם כל אחד לחוד.
גילינו שאצל האישה הייתה תחושה בילתי פוסקת שלא רואים אותה מספיק. תחושה שנובעת מחוויות הילדות שלה במשפחה הגרעינית ולכן שוב ושוב היתה נזקקת לתשומת לב שלו, כל דבר קטן לכאורה נצבע אצלה בתודעה כ"הוא לא רואה אותי".
לעומתה הקושי של הגבר היה הפוך, וגם הוא נבע כמו תמיד מחוויות הילדות שלו, כאשר היא ביקשה תשומת לב הוא חווה את זה וסיטואציות בחיי הזוגיות כניסיון לכלוא אותו "היא כולאת אותי"
לאחר שבני הזוג התחילו לראות את הקשר בין הדברים והבינו את הקשר בין חוויות הילדות לחוויה הזוגית שלהם, אחרי שראו את אופציית הצמיחה והריפוי המריבות פחתו משמעותית והעוצמה שלהן קטנה מאוד.
התחלנו לעבוד על ברית זוגית ומחשבות על עתיד משותף וכולנו היינו אופטימיים מאוד.
באותה תקופה קרו שני דברים, הבעל התחיל לשחק משחקי מזל ברשת ואט אט התמכר להימורים והאישה נקלטה להריון לא מתוכנן שהחליטה להשאירו.
שוב פעם חזרו המריבות הישנות ביתר שאת. כאשר הוא היה עסוק במשחקי המזל שלו, בהסתרה לרוב היא הרגישה מחדש את התחושה הישנה "הוא לא רואה אותי"
כאשר היא ביקשה ממנו להפסיק עם משחקי המזל הוא כמובן הרגיש "היא כולאת אותי"
שוב הופיע הסיפור הישן בעוצמה הרבה יותר גדולה. מריבות מתמשכות בלילות, טריקות דלתות, כעסים שתיקות התעלמות מהודעות ועוד.
בנוסף לכל הגבר הבין שהוא מכור ולא מצליח להיגמל והאישה נשאה ברחמה עובר והודיע שבשום אופן היא לא נשארת בקשר עם גבר מכור.
יצאנו למסע מחודש שכולל פרידה מבוקרת, הסכם משפטי, ותהליך גמילה של הבעל.
ראשית הבעל יצא מהבית ושכר דירת חדר לחודשיים ובמקביל פנה לגמילה.
הבעל מודע לצורך שלו בגבול נוקשה למען הגמילה שלו, האישה הפנימה את הצורך שלה לשחרר שליטה מתהליך הגמילה שלו ולהניח לו להתמודד עם זה לבד. כדי להסדיר את שני התהליכים הללו בנינו הסכם פרידה מסוג "שלום בית לחילופין גירושין".
בהסכם הבעל התחייב להיגמל וכדי לעגן את זה הוא גם הסכים שבמקרה ולא ייגמל והם יתגרשו הוא יוותר על החלק המוגדל שלו ברכוש.
כ10% מערך הדירה זה סכום משמעותי – ההתחייבות הזאת דירבנה אותו להיגמל והשקיטה את הצורך שלה בלהגיד לו.
היתה כאן למידה מאוד עמוקה של שניהם על מהות הזוגיות כמרחב צמיחה וריפוי. היא למדה ממנו איך להציב גבולות ולשחרר והוא למד איך לקחת אחריות על חייו.
היום הם חובקים בת חמודה וממשיכים להגיע אחת לחודש כי ההרגלים הישנים עדיין רודפים אותם.