להתגרש או לא להתגרש זאת השאלה
האם אתם מתגרשים (או חושבים על גירושין) מהסיבות הנכונות?
השאלה הנכונה יותר היא לא אם להתגרש או לא להתגרש, מה שחשוב לשאול את עצמנו זה מה הסיבות לגירושים או יותר נכון מה השיעור?
האם אנחנו מתגרשים כדי לא להתמודד עם השיעור, או שדווקא פרידה היא נכונה לנו? האם אנחנו מונעים מפחד? האם ממצוקה? האם מאהבה? מה אנחנו מייחלים לעצמנו ולילדים אם יש?
כדאי לזכור שאחרי הגירושים מחכה לנו פרק נוסף, האם אפשר וניתן לעשות את הפרק הבא עם אותו אדם?
מעניין ששיעור הגירושים שפרק ב' הוא כפול מפרק א' , אבל פרק ג' שיעור הגירושים נמוך משמעותית. (סטטיסטיקה בארה"ב). כנראה שפעם שלישית אנשים מבינים שמה שמשותף בכל מערכות היחסים זה הם עצמם. עכשיו הם מתפנים לעשות את השיעור.
עם התארכות תוחלת החיים, גידול משמעותי ברמות הפנאי שלנו, ההיצע הגדול של אפשרויות למידה והתפתחות.
כמעט כל האנשים בתרבות שלנו יחוו לפחות שתיים או שלוש מערכות יחסים. השאלה היא רק אם מערכות היחסים האלה יהיו עם אותו אדם?
מערכת יחסים מיטיבה בעיני היא מערכת יחסים אשר תורמת לרווחתם הכלכלית, הבריאותית, הנפשית והרוחנית של בני הזוג ושל כל המשפחה.
החיים מזמנים לנו אתגרים ומשברים בזוגיות, אי אפשר לחיות בלי זה.
אז החיים מזמנים לנו אתגרים, שלא נגיד משברים רבים. החל משינויים בקריירה, מעברי דירה, משברים בריאותיים, נפשיים ורוחניים, הולדת ילדים והגדלת המשפחה, פטירה של אנשים קרובים, מערכות יחסים עם משפחות המקור והמשפחה המורחבת וכלל מערכות היחסים בקהילה.
כל אחד מאתגרי החיים האלו יכולים להוות מקור למשבר ולא כל מערכות היחסים שורדות את המשברים הללו. בני זוג מתמודדים עם האתגרים/ משברים הללו בדרכים שונות.
זוגות שמטאטאים:
אחת הדרכים הנפוצות יותר היא התעלמות משורש הבעיה. זוגות נוטים לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח עד הפעם הבאה.
כאשר מטאטאים בעיות הן צצות באופן דומה אך שונה ובעוצמה גדולה יותר.
זוג שהתעלם ממצוקת אחד מבני הזוג שחש נבגד כי הופרה ההבטחה לגור בחו"ל מגיע למשבר בגידה.
בני זוג שהתעלמו מחוסר היכולת שלהם לקבל החלטות משותפות לגבי הילדים מוצאים עצמם במריבה נוראית כשאחד הילדים מבקש לפתע לצאת לפנימייה.
זוג שהתעלם שנים מחוסר הסיפוק שלהם ביחסי המין מוצא עצמו פתאום במשבר גדול סביב שינוי תעסוקתי של הגבר ומערכת יחסים שנוצרת עם קולגה לעבודה.
זוגות אלה ימאסו בחייהם המשותפים ויפנו לטיפול זוגי עם השאלה להתגרש או לא להתגרש ?
זוגות שמציפים:
יש זוגות שההתנהלות שלהם הפוכה הם מציפים את כל הפערים. כל חוסר הסכמה הופך לוויכוח, כל וויכוח הופך למריבה. המריבות הופכות להיות תכופות יותר, עוצמתיות יותר.
אני פוגש דפוס כזה בשנים הראשונות לחיים המשותפים, אחרי לידה של ילד ראשון או שני או לפעמים אחרי משבר כלשהו הזוגות אלה שהיו מטאטאים משנים את הדינמיקה למצב של הצפה.
זוג בגילאי השלושים המוקדמות עם ילד קטן שיגידו
זוגות כאלה יגיעו עם מריבות בלתי פוסקות, ביקורת הדדית, שתיקות רועמות, הם יגידו שהם כנראה לא מתאימים והם שוב ישאלו את השאלה "להתגרש או לא להתגרש ?"
שיחזור של דינמיקה ריצוי , קורבנות, שיפוט, שתלטנות, קנאות ועוד.
לצערי הרב אנשים נוטים לשחזר בפרק ב' את הדינמיקה מפרק א' או את הדינמיקה ההופכית.
לא מעט אנשים מתגרשים כי הם היו מאוד מרצים בקשר הזוגי הם הרגישו שהם כל הזמן הולכים על ביצים, מנסים ללא הצלחה לרצות את בן/בת הזוג, שהכול עליהם מרגישים מנוצלים וחסרי אנרגיה.
בהמשך כמה צפוי אם השיעור לא נלמד הם יוצרים פרק ב' שבו הם שוב מרצים או בוחרים בן/בת זוג שמרצה אותם והסיפור חוזר חלילה כי כשיש ריצוי בזוגיות היחסים מתפוצצים בסוף.
אפשר להחליף ריצוי גם בשיפוטיות / קורבנות / שתלטנות/ קנאות וכו' ..
שיחזור של דינמיקה במיטה פערים במיניות, קשיים בתקשורת מינית ועוד.
הגיעו אלי זוג פרק ב', הגבר שפירק מערכת יחסים פרק א' בגלל שהיה פער גדול בתשוקה ויצר פרק ב' עם אישה גם מאוד מינית וגם עם צורך גדול בשליטה. בטיפול התברר שהוא הפך את הדינמיקה מפרק א'. הבעיה שלהם הייתה שהשילוב של אישה עם צורך מאוד גדול בשליטה ותשוקה גבוה גרמה לו לאבד את הזקפה.
למרות שהם הצליחו לפתור את הקשיים שלהם, יש סיכוי גדול שאם הוא היה עושה את השיעור עם אשתו הראשונה לא היה צורך להתגרש.
יש גם לא מעט אנשים שמתקשים לייצר תקשורת מינית בריאה, לא תמיד זאת סיבה לגירושים אבל הרבה פעמים בסתר ליבם הם מקווים שבן או בת זוג אחרת יפתרו להם את הקושי. רמז: נדיר שזה קורה.
האם להתגרש או לא להתגרש בגלל הילדים ?
ילדים סופגים הכול. אם בני זוג או אחד מהם או שניהם מחליטים לאמלל את עצמם בגלל הילדים הם מעמיסים על הכתפיים שלהם באופן לא מודע את האומללות שלהם. אנחנו חד משמעי לא רוצים לעשות זאת.
למשל אמא שמחליטה להישאר עם הבעל רק בגלל שהוא אבא של הילדים, היא מרגישה סוג של משרתת בבית, היא אפילו שוכבת עם בעלה רק למען שלום בית, אמא כזאת מעבירה לבת שלה מסר על תפקיד האישה, ומעבירה לבן שלה מסר על תפקיד האישה והגבר.
או גבר שכבר ממש לא מעריך את אשתו, הוא מרגיש שכל הבית עליו, מפרנס, אבא, מקבל החלטות, הוא מתוסכל ממערכת היחסים, אבל מחליט להישאר רק למען הילדים, הוא מלמד את הילדים על ריצוי, על ביטול עצמי ועוד.
ילדים מרגישים הכול ולומדים ממעשים ולא מדיבורים!
אנחנו רוצים להביא אותם בחשבון בהחלטות שלנו אם להתגרש או לא להתגרש אבל דווקא למענם אנחנו לא רוצים לחיות למענם.
למען הילדים אל תחיו למענם
לסיכום כמו שהתחלתי את המאמר הזה – זכרו :
כמעט כול האנשים בתרבות שלנו יחוו לפחות שתיים או שלוש מערכות יחסים.
השאלה היא רק אם מערכות היחסים האלה יהיו עם אותו אדם?