מלחמות משפטיות בגירושין – מראה ליתרונות הגישור
מלחמות משפטיות בגירושין – מראה ליתרונות הגישור

הורים שמונעים מנקמה ופועלים מתוך תפישת הפרדה מול ההורה האחר, נוטים לפעול להשגת פיצוי מההורה האחר בתהליך הגירושין. מצב זה מייצר מעגלי טרור וגורם לגירושין קשים. הורים שנמצאים בסכסוך גירושין קשה מתקשים לבטא מניפה שלמה של רגשות ואינם מצליחים לראות מצבים דו משמעיים בסיטואציה. עבורם הכל הוא שחור או לבן, כל ויכוח הופך להיות קריטי בין חיים למוות ולמאבקי שליטה. השנאה משמשת עבורם, כמנגנון הגנה מפני אהבה, עצמאות, אבל, הרצון להיפרד והרס עצמי. הפתרון ליציאה ממצבי שנאה ונקם כרוך בהפרדת האני העצמי של כל הורה מהאני העצמי של ההורה האחר וחיזוק היכולות שלו להיות עצמאי ולעמוד בפני עצמו מול המציאות וללא קשר להורה האחר. השנאה והחשש מנקמה מצד ההורה האחר מונעת מההורים בסכסוך גבוה להתמודד עם עצמם ולכן הם משליכים את כל הבעיות על ההורה האחר. מצב זה יוצר מצב המכונה “טנגו של אהבה ושנאה” (Levite, Z., Cohen, O. 2012).

מחקרים שנעשו ובדקו כיצד עוברים גברים ונשים את תהליך הגירושין הצביעו על נקודות ממשק דומות ונקודות שונות בהתנהלות בין נשים וגברים בתהליכי גירושין. בין היתר עלה כי כאשר לאב יש אישיות בעלת מרכיבים נרקיסיסטיים הוא יהיה יותר תוקפני בגירושין לעומת נשים נרקיסיסטיות שיהיו פחות תוקפניות ויפעלו בדרכים אחרות להשיג את מטרותיהן. עוד עלה שהתקפה בגירושין יכולה להיגרם דווקא מתוך הרצון של הצד החלש לשמר את הקשר עם ההורה האחר מתוך הבנה שאחרי הגירושין הם כבר לא יהיו ביחד. המצב האידיאלי בו כל אחד מהצדדים רואה בתהליך גישור גירושין את צרכיו האישיים יחד עם אלו של הצד השני. וביחד עמו לוקח חלק בניסיון לענות על צרכיו, נתקל בקושי רגשי של הצד החלש, שעושה ככל שיוכל כדי למנוע את הפרידה ולהשאיר את הצד השני כמחויב לתמוך בו רגשית, כלכלית ובהתנהלות השוטפת. עבור צד שמתנגד לגירושין, פשרה אינה דבר שהוא יכול לקבל מאחר והיא דורשת הסכמה על מסלול אמצעי, התרחקות מאמוציות והסתכלות על צרכיו של האחר Baum, N., Shnit, D. 2003)).

 

השפעת הגירושין על הילדים

מחקרו הנודע של החוקר אמאטו שסקר מאות מחקרים בנושא הגירושין, גילה בין היתר שביותר מ-50% ממקרי הגירושין מעורבים ילדים מתחת לגיל 18; ש- 40% מהילדים יחוו גירושין של הוריהם בטרם יגיעו לגיל 18 ושבשקלול הנתון של ילדים שנולדו מחוץ לנישואין, ש-50% מהילדים יגדלו בעתיד בבית בו אין שני הורים ביולוגיים נוכחים (Amato, P. R. 2000). זאת יחד עם הערכה ש 50% מהזוגות שהתגרשו בנישואין ראשונים צפויים להינשא מחדש ( U.S. Bureau of the Census, 1998, Table 157), מוביל להבנה שיש לשים דגש רב יותר על השפעת הגירושין על חיי הילדים ועל הדרכים להקל עליהם ולמנוע מהם סבל בטווח הקצר והרחוק.

ילדים נפגעו קשות ממאבקים בין הורים בגירושין ( Emery, 1982). מחקרים שנעשו בנושא, קבעו שילדים שהוריהם התגרשו תוך מאבק משפטי ו/או ריגשי, משיגים תוצאות נמוכות יותר בפרמטרים רגשיים, לימודים, בריאותיים, התנהגותיים, סוציאליים(e.g., Frisco, Muller, & Frank, 2007; Hango & Houseknecht, 2005; Sun & Li, 2002). השפעות הגירושין על הילדים ממשיכות גם בבגרותם. מבוגרים שהוריהם התגרשו נוטים לרכוש פחות השכלה, מרוצים פחות בהיבטים רגשיים, חווים בעיות רבות יותר בנישואין, מרגישים פחות קרבה להוריהם (בעיקר לאבא) ונמצאים בסבירות רבה יותר להתגרש בעצמם (Amato & Sobolewski, 2001; Barrett & Turner, 2005; Teachman, 2002; Wolfinger, Kowaleski-Jones, &Smith,2003.T). ילדים שחיים עם הורה אחד נמצאים בסבירות גדולה יותר להתדרדר לפשע לעומת כאלה שגרים בבית יציב עם שני הורים Amato, P. R. 2010)).

מרכיבי ההצלחה של הגירושין מעיניו של הילד – ישנם 4 מרכיבים שקובעים האם הילד יעבור בהצלחה את הגירושין: נוכחות הורה אחד לפחות שמטפל בכל צרכי הילד מבחינה פרקטית; סכסוך מתון או לא קיים בין ההורים או סכסוך שאינו מערב את הילדים; יציבות כלכלית; קשר טוב עם ההורה השני ( Emery, R. E., Sbarra, D. & Grover, T. 2005).

ככל שרמת הכעס בין ההורים גבוהה יותר עולה כמות הבעיות ההתנהגותיות של הילדים. ילדים זקוקים למערכת משפחתית היררכית ברורה, אסרטיביות הורית ויציבות כדי לגדול באופן מיטבי לאחר הגירושין. ככל שהייתה יותר לכידות משפחתית פחתו הסיכויים לבעיות אישיותיות לילדים (Dreman, S. 2000).

דעתם של הילדים על תוצאות הגירושין – על אף הכתוב באמנה לזכויות הילד שהובילה להקמת ועדת רוטליו (1997), שהציגה מתווה לשילוב והדגשת זכויות הילד להיות חלק מתהליכים משפטיים הנוגעים אליו ובעיקר בסוגיות גירושין, נראה שבפועל לא ניתן משקל רב לצורכי הילדים בהסכמי הגירושין. לדבריה של החוקרת דפנה הקר: העוסקים בתחום פועלים לטובת הילד ובשמו אך לא שואלים לדעתו. לטענתה, מגשרים חוששים לערב את הילדים בתהליך הגישור בין היתר מתוך חשש שההורים יחשבו שהם לא ניטרליים ושהם פועלים לטובת הילדים ולא למען ההורים. שופטים נוהגים ברוב הגדול של המקרים לפעול בהתאם לחוות הדעת של שירותי הרווחה בבואם לקבוע זמני שהייה. מהמחקר של הקר עולה שב 27% מהתיקים שנבדקו לא נלקח רצונו של הילד בחשבון באופן ברור ובשאר התיקים לא הייתה אינדיקציה לכך שרצון הילד כן נלקח בחשבון. דוגמא לחשיבות ההקשבה לילדים ניתן למצוא במחקר שנעשה בקנדה ובו לקחו חלק 40 ילדים שהוריהם התגרשו. אותם ילדים אמרו בין היתר שהם היו מאוד רוצים להיפגש עם ההורה שלהם לבד בלי אחיהם. זוהי סיטואציה שלרוב אינה נכנסת לתוך הסכמי גירושין. משמעות הדבר היא שמאוד חשוב שבמסגרת תהליך הגירושין יושם דגש על צרכיהם הייחודיים של הילדים ולא רק על ההיבטים הניבטים מעד לעיני ההורים (זכויות של ילדים ועויינות של מבוגרים / דפנה הקר 2010).

 

× ואטסאפ