זוגיות פרק ב' איך ומתי לעבור לגור יחד?
סקירה חלקית של האתגרים במגורים משותפים של זוג פרק ב'.
כאשר זוג פרק ב' רוצים לעבור לגור ביחד ואם לפחות לאחד מהם יש ילדים הם ניצבים בפני אתגרים שכמעט כל הזוגות נוטים להמעיט בערכם. מדובר באתגרים כלכליים, רכושיים, משפטיים, ניהול שוטף של לוחות זמנים, אתגרים רגשיים בתא המשפחתי החדש והישן, התנהלות מול משפחות המקור ומול הגרוש/ה ועוד.
כל זה עוד בלי לדבר על הבאת ילדים משותפים לעולם.
מביא כאן מספר דוגמאות מבוססות על סיפורים מהחיים בשינויים כאלה ואחרים.
כל דמיון בין מה שמתואר כאן לדמויות אמיתיות מהחיים יהיה מקרי בהחלט.
מקווה שסיפורים אלה יעזרו לשפוך אור על המורכבות שחווים זוגות פרק ב' במעבר לגור יחד.
זוג בתחילת שנות השבעים אלמנה וגרוש.
לשניהם יש ילדים גדולים, כל הילדים בעלי משפחות לשניהם נכדים.
מדובר באנשים מודעים, עצמאים, מבוססים, אינטליגנטיים, אנשים שעברו דברים בחיים. הם באמת זוג שעשה הכול נכון, נפגשו, הכירו, התאהבו, יצאו יחד, הכירו זה לזו את המשפחות, והתחילו לדבר על מעבר דירה יחד.
פנו לעורך דין לענייני משפחה וסידרו כל מה שצריך, צוואות, הסכם חיים משותפים כולל הסכם ממון, כל אחד מהם עדכן את ילדיו.
הם באמת חשבו על הכול השכירו את הדירות שלהם ושכרו יחד דירה משותפת.
מסתבר שכאשר אחד הילדים שלה הגיע לבקר את אמא הוא לא אהב משהו בהתנהלות שפגש, מסתבר שהוא דיבר עם האחים שלו ומסתבר שהם הפסיקו לבוא לבקר את אמא שלהם לכאורה או לא לכאורה בגלל בן זוגה החדש.
היא עדיין הייתה מוזמנת לפגוש את ילדיה ונכדיה אבל בלי בן הזוג, מה שהתחיל לפורר את הזוגיות שלהם.
בתהליך של טיפול זוגי שהגיעו אליו הם הבינו שבשלב זה לא יוכלו לשנות את עמדת ילדיה, שניהם היו צריכים ללמוד איך לקבל את המציאות ואיך לנהל את חייהם עם הכאב והקרע.
למרות הרצון והפנטזיה שלהם הם לא באמת הצליחו לחבר את המשפחות, ולא באמת הצליחו ליצור מערכת יחסים בינו ובין ילדיה.
לאחר שהצליחו לייצב את הקרע בזוגיות הם מקווים שבהמשך החיים הם יצליחו גם לחבר את המשפחות.
זוג בגילאי הארבעים לשניהם ילדים בגילאי העשרה
היא בקשר טוב עם הגרוש שלה, הוא במלחמת עולם עם גרושתו.
מדובר בהורים מיטיבים, אנשים חמים במקצועות חופשיים, היא במגזר הציבורי והוא בענף הפיננסים, בריאים בגוף ובנפש, עברו טיפולים וסדנאות שונים בהחלט אנשים מודעים שבשלים להשקיע בפרק ב' מוצלח.
יצאו יחד חצי שנה, הכירו כל אחד את הילדים של האחר והחליטו לאחד כוחות ולעבור לגור יחד בבית שלו פחות משנה אחרי שנפגשו. אהבה גדולה, פתיחות ואינטימיות, מדברים על בגילוי לב. היו בטוחים שהמעבר יעבור בקלות.
עד מהרה הם מצאו את עצמם במצב בלתי אפשרי, הבת המתבגרת שלו לא קיבלה את בת זוגו.
המשפט שהיא הרבתה להגיד הוא משפט שכל זוג פרק ב' נתקל בו בוודאות מילדים:
"את לא אמא שלי – את לא תחליטי עליי"
זה המקום לציין שאפילו מבחינת השפה אין לנו שמות לתפקידים במשפחה המורחבת.
איך נכנה את בן הזוג של אמא? איך נכנה את בת הזוג של אבא?
אין ספק שמגורים בבית משותף מטילה אחריות על בני הזוג להתנהל כמבוגרים משמעותיים בחיי הילדים של שניהם. אין ספק שיצירת סמכות הורית כלפי ילדים מאתגרת גם במשפחות גרעיניות. בטח במשפחות מורכבות כאלה.
הזוג פנו לטיפול זוגי לאחר שיחסיהם נעכרו משום שהבת שלו לא הפסיקה להתסיס.
נדרשה עבודה רבה להגדיר יחד את תחומי האחריות ההורית של כל אחד מהם.
נדרש גם תהליך של הגדרת העצמי של כל אחד מהם בתוך הזוגיות. מה שעבד להם כזוג לא הספיק לתמוך בהם כזוג שנדרש גם לבנות משפחה. היא הרבתה להתלונן על מערכת היחסים המורכבת שיש לו עם גרושתו, הוא הרבה להתלונן על חוסר האונים שלה מול הבת שלו.
באופן כללי הילדים של שניהם לא הפסיקו לבחון ולאתגר את הנאמנות שלהם.
גם במשפחות גרעיניות ילדים נוטים לחפש יתרונות מחוסר הסכמות קטנות הין אמא ואבא, ואילו כאן זה היה מאוד קשה, אולי אפילו הייתה מעורבות מודעת או לא מודעת של האמא הביולוגית גרושתו של הבן זוג.
כמו שבמשפחות גרעיניות הורים צריכים ללמוד איך להתנהל כאשר יש ביניהם חוסר הסכמה גם כאן נדרשה התערבות שלי כאיש מקצוע כדי לעזור להם להפוך מחדש לזוג ולהתנהל כזוג מול מערכת הילדים.
בהתערבות והנחיה שלי הם גם פנו לסדר את העניינים המשפטיים שלהם לחתום על הסכם חיים משותפים וצוואות.
זוג נשים בתחילת שנות השלושים אחת אמא לשני ילדים קטנים והשנייה אמא לילד קטן.
שני הילדים היו מתרומת זרע במערכת יחסים קודמת עם אישה שיצאה מהתמונה. לילד היה אבא מעורב שבמסגרת הליך גירושין קיבל חצי משמורת.
לאחר כשנה מגורים יחד התחילו לצוץ המון בעיות שטואטאו בתחילת הקשר.
הפערים היו לכאורה מסוג הפערים שקורים לכל זוג, קשיים בחלוקת המטלות ופערים בהשתכרות.
האמא לשני הילדים עבדה כמנהלת פרויקטים הרוויחה הרבה יותר אבל גם בילתה הרבה שעות מחוץ לבית.
האמא השנייה הייתה בעלת עסק קטן עבדה מהבית והרוויחה הרבה פחות אבל טיפלה בכל הילדים.
חלוקה כזאת בין בני זוג היא חלוקה אופיינית ונוחה כשמדובר במשפחה שבה שני בני הזוג הורים לילדים, ושיש בין בני הזוג שיתוף מלא ברכוש ובכלכלה. זה מצב אופייני בפרק א' אבל כאן בפרק ב' לא הייתה הסכמה על שיתוף מלא, היו להן חשבונות בנק נפרדים. הילדים לא היו משותפים וחלוקת הנטל התחילה להרגיש לא הוגנת.
גם זוגיות פרק א' נופלת לא אחת לפנקסנות מי עושה יותר? מי מרוויח יותר? מה נותנים לכל ילד?
אבל בפרק ב' זה עלול להיות מועצם פי כמה בגלל שיש ילדים שהם לא ביולוגים של שני בני הזוג.
הזוג פנו לקבל עזרה אבל לאחר שהחליפו מספר מטפלות הן נפרדו בסופו של דבר.
אין לי סטטיסטיקה מעודכנת בארץ אבל ממחקרים בארה"ב אחוז הגירושין של משפחות בפרק ב' הוא כפול כמעט מאחוז המשפחות בפרק א'. כלומר רוב פרק ב' לא צולחים.
לכן זוג פרק ב' שמעוניין לעבור לגור יחד חייב לקבל ליווי והדרכה של אנשי מקצוע.
מניח כאן בכל זאת כמה שאלות שכל זוג צריך לשאול את עצמו במצב של מעבר לגור יחד:
- מי כל הדמויות והאנשים שמושפעים מהמעבר? יש לכלול את הילדים, ההורים הביולוגים של הילדים, המשפחה המורחבת.
- מה יהיו ההסדרים של המגורים? ימים? מסגרות לימוד? הסעות? חדרים?
- מה התפקידים של כל אחד מכם ביחס לילדים של בני הזוג השני? מה גבולות הגזרה?
- מה תהיה ההתנהלות הכלכלית בכלל?
- מה תהיה ההתנהלות הכלכלית עם הילדים? אם יש ילדים שדורשים יותר משאבים? אם יש ילד עם צרכים מיוחדים? אם ילד מקבל קצבה או מזונות? אם אחד מבני הזוג משלם מזונות?
- מה התפישות שלכם בנושא הורות?
- איך אתם תופסים את המושג כסף?
- מה החזון שלכם למשפחה לטווח ארוך? האם אחד מכם או שניכם רוצים עוד ילדים?
לסיכום: זוגיות פרק ב' יכולה להיות מתנה נפלאה לחיים אבל היא דורשת בניה טובה של יסודות, שיח כן ואמיתי והתמודדות עם המון קונפליקטים של נאמנויות בין ילדים לזוגיות.
חשוב להיעזר באנשי מקצוע במעבר למגורים משותפים.