הסיבה האמיתית למריבות בזוגיות (והיא לא מה שחשבתם)
כולנו מכירים את זה: מריבות בזוגיות. לפעמים על כלים בכיור, לפעמים על דברים "עמוקים" יותר, ולפעמים אנחנו אפילו לא בטוחים על מה התחלנו לריב. זה מתסכל, זה מתיש, וזה גורם לנו לתהות – למה זה קורה כל הזמן? האם משהו לא בסדר איתנו?
לפי הפילוסוף והסופר אלן דה בוטון בהרצאה מרתקת שבה הוא מסביר איך הרומנטיקה הורסת לנו את היחסים קישור להרצאה (באנגלית) הבעיה היא לאו דווקא בנו או בבני הזוג שלנו. הבעיה נעוצה עמוק יותר – ברעיונות שיש לנו על אהבה. רובנו גדלנו על תפיסה מאוד מסוימת של אהבה, תפיסה שדה בוטון מכנה "רומנטיקה". התפיסה הזו, שמגיעה אלינו מספרים, סרטים ושירים, מבטיחה לנו הבטחות יפות, אבל בפועל, היא מכינה לנו מלכודות שמובילות ישירות למריבות בזוגיות.
מהי "הרומנטיקה" ואיך היא גורמת לנו לריב?
הרומנטיקה, לפי דה בוטון, היא תנועה אינטלקטואלית שהתחילה באירופה במאה ה-18, והיא שולטת באופן שבו אנחנו חושבים על אהבה גם היום, אפילו אם לא שמענו עליה מעולם. הנה כמה מהנחות היסוד שלה, ואיך הן מתדלקות מריבות בזוגיות:
נעבור על הנחות היסוד הלא מודעות של הרומנטיקה איתן אנחנו מגיעים למערכות יחסים.
הנפש התאומה:
מיתוס הנפש התאומה ו"התחושה המיוחדת": הרומנטיקה מספרת לנו שיש שם בחוץ "אחד" או "אחת" מושלמים עבורנו. איך נמצא אותם? לפי "תחושת בטן", "אינסטינקט", "ניצוץ". אנחנו מצפים לפגוש מישהו ופשוט לדעת "הנה האחד/האחת"
איך זה מוביל למריבה? הציפייה הזו לא מציאותית. כאשר הניצוץ דועך (והוא תמיד דועך קצת עם הזמן בתוך יחסים מתמשכים ובתוך המציאות היומיומית), או כשאנחנו מגלים שהאדם שמולנו אינו מושלם (כי אף אחד לא), אנחנו מרגישים מרומים, מאוכזבים, ומתחילים למצוא עוד פגמים – מה שמוביל ישירות לחיכוכים ומריבות בזוגיות.
בנוסף, ההסתמכות על "אינסטינקט" גורמת לנו לרוב באופן לא מודע לבחור בני זוג שמרגישים "מוכרים" (כי הם משחזרים דפוסים מהילדות, גם אם הם בעייתיים), ולאו דווקא כאלה שטובים לנו באמת, מה שמבטיח קונפליקטים עתידיים.
סוף הבדידות והבנה ללא תנאים
ציפייה להבנה ללא מילים: הרומנטיקה מאדירה את הרעיון שבני זוג אמיתיים מבינים זה את זו באופן אינטואיטיבי, בלי צורך להסביר. "אם היית אוהב/ת אותי, היית יודע/ת מה אני מרגיש/ה או צריך/ה".
איך זה מוביל למריבה? זו נוסחה בדוקה למריבות בזוגיות! אנשים לא קוראים מחשבות. כשאנחנו מצפים שבן/בת הזוג ינחשו מה עובר עלינו ונפגעים כשהם לא, אנחנו נכנסים למעגל של "ברוגזים" "פרצופנות", "התחשבנות" תסכול ואפילו ייאוש. במקום לדבר בפתיחות על הצרכים והרגשות שלנו, אנחנו שותקים בכעס, מה שרק מגביר את המתח והריחוק.
בני אדם הם מושלמים
אשליה של שלמות וקבלה מוחלטת: לפי הרומנטיקה, אהבה אמיתית פירושה לקבל הכל בבן/בת הזוג, כולל הפגמים. בהתחלה, זה אולי אפילו נראה מקסים (החולצה הבלויה, הפער הקטן בין השיניים).
איך זה מוביל למריבה? במציאות, לאורך זמן, חלק מהפגמים או ההרגלים פשוט מעצבנים אותנו (הוא לועס בקול רם! היא משאירה מגבת על הרצפה!). כשאנחנו מעירים על כך, בן/בת הזוג עלולים להיפגע ולהגיב ב"אם היית אוהב/ת אותי, לא היית מבקר/ת אותי!". הרומנטיקה לא מכינה אותנו לכך שביקורת (שנאמרת נכון ובזמן הנכון) יכולה להיות חלק מאהבה, ואפילו דרך לעזור זה לזו לצמוח (כמו שהאמינו היוונים הקדמונים). כשאסור לבקר, הופכים להיות ממורמרים או נכנסים למצב של נדנוד מתמיד – שני מתכונים בטוחים למריבות בזוגיות.
חיים בסרט
התעלמות מהצדדים המעשיים של החיים: סיפורי אהבה רומנטיים כמעט אף פעם לא עוסקים בכביסה, חשבונות, או מי יוריד את הזבל. האהבה מתרחשת כאילו במימד נפרד מהיומיום השוחק.
איך זה מוביל למריבה? בחיים האמיתיים, רוב הזמן שלנו מוקדש לדברים האלה בדיוק. כשהציפייה היא שאהבה "גדולה מהחיים" לא אמורה להתעסק בזוטות, כל ויכוח על תור מי לשטוף כלים הופך למשבר קיומי שמאיים על "האהבה הגדולה". אנחנו מרגישים שמשהו "השתבש" בזוגיות, במקום להבין שניהול משק בית משותף הוא חלק בלתי נפרד ממנה, שדורש תקשורת ומיומנות בדיוק כמו כל תחום אחר. המון מריבות בזוגיות מתחילות בדיוק שם.
כנות מוחלטת
פולחן ה"כנות המוחלטת": הרומנטיקה מעודדת אותנו להיות "אנחנו עצמנו" לגמרי, לחשוף הכל בפני בן/בת הזוג.
איך זה מוביל למריבה? זה רעיון מסוכן. דה בוטון טוען שחשיפה מלאה של כל מחשבה, פנטזיה או רגש חולף עלולה להיות הרסנית. אהבה דורשת מידה מסוימת של עריכה עצמית וטקט, לא מתוך רצון להסתיר, אלא מתוך התחשבות ורצון טוב. כשמנסים להיות "כנים לחלוטין" בלי פילטרים, זה פוגע ויוצר מריבות מיותרות בזוגיות.
אז מה הפתרון? להפסיק להיות רומנטיקנים?
דה בוטון לא מציע לוותר על אהבה או להנמיך ציפיות באופן כללי. הוא מציע להחליף את הציפיות הלא מציאותיות של הרומנטיקה בציפיות מציאותיות יותר, ולהבין שאהבה היא לא רק רגש, אלא גם מיומנות נרכשת.
במקום לצפות לשלמות, עלינו לקבל שכולנו "משוגעים" במידה מסוימת (כלומר, פגומים ומורכבים כתוצאה מההיסטוריה האישית שלנו) וללמוד לתקשר את ה"שגעונות" שלנו בעדינות ובזמן הנכון. במקום לצפות להבנה ללא מילים, עלינו ללמוד לבטא את הצרכים והרגשות שלנו בצורה ברורה וסבלנית. במקום להתעלם מהפרקטיקה, עלינו להבין שהיא חלק מהחיים וללמוד לנהל אותה יחד. ובמקום לצפות לקבלה עיוורת של הכל, עלינו ללמוד לתת ולקבל משוב בונה באהבה ובהומור.
בשורה התחתונה – איך מצמצמים את המריבות בזוגיות
הרבה מהמריבות בזוגיות שלנו נובעות מהפער בין האידיאל הרומנטי הלא מציאותי לבין המציאות המורכבת של החיים והאנשים. ככל שנבין טוב יותר את המקורות הלא מציאותיים של הציפיות שלנו, וככל שנפתח מיומנויות של תקשורת, סבלנות, חמלה והומור, כך נוכל לנווט את הקונפליקטים הבלתי נמנעים בצורה טובה יותר, ולצמצם את כמות המריבות בזוגיות הכואבות והמיותרות.
אם אתם רוצים לפתור כלים מעשיים איך להיפרד ממעגל המריבות בזוגיות ואיך לייצר לעצמכם אמונות חדשות, ריאליות ומיטיבות לקיום מערת יחסים אוהבת ומיטיבה לאורך זמן מוזמנים לדבר איתי לשיחת מיקוד ובדיקת התאמה:
אייל 054-4337382