אשתי עצבנית כל הזמן
גברים רבים פונים אלי עם תלונה שהאישה שאיתם עצבנית כל הזמן. שאלות שאני שואל תמיד גבר שמתלונן על כך שהאישה עצבנית כל הזמן:
- האם אתה רוצה לשנות אותה או את עצמך?
- מה החלק שלך בכך שהיא עצבנית?
- איך אתה מגיב כשהיא עצבנית?
הסיכוי היחידי שהאישה תעשה איזה שינוי ותפסיק להיות עצבנית הוא אם הגבר יעשה שינוי.
אנסה להסביר איך זה עובד באמצעות דוגמה של בחור שהגיע אלי:
גבר פנה אלי לטיפול ותיאר מצב שבו האישה מרבה להתפוצץ ונוטה להיות כעסנית כל הזמן. כשהוא הציע לפנות לטיפול זוגי היא טענה שהיא בסדר גמור והבעיה היא שלו.
בעבודה יחד גילינו יחד כמה דברים:
החלק שלו בהתנעת הכעסים שלה, המקומות שבהם ההתנהגות שלו היא הטריגר לכעס:
מכיוון שלא נעים לו לספוג את היחס של אשתו הוא מרבה לאחר הביתה, נשאר אחרי העבודה לפגישות ארוכות או לטפל בנושאים שונים כדי להימנע מהיחס שלה.
ברור שהמסר שעבר "אני לא רוצה להיות איתך" מה שגרם לעלבון שלה ולכעס גדול יותר.
כמו כן הוא היה מרבה לשפוט, לבקר, להאשים אותה בכל מיני דברים שקשורים בילדים. למרות שבהתחלה הוא טען שהוא לא עושה את זה, הוא היה אמיתי מספיק לשתף שבתוך תוכו הוא חשב שהיא טועה בהחלטות וביחס לילדים. מכיוון שהוא פחד מהכעס שלה הוא פעל מאחורי גבה לייצר קואליציה עם הילדים מולה.
ילדים קולטים את כל מה שמתרחש בין ההורים שלהם. לכן משפט תמים כמו "את יודעת שאמא כועסת אין מה לעשות בואי חבקי את אבא" בעצם מספר לילדה שאבא חושב שאמא לא בסדר. הילדה תמצא דרך להעביר לאמא את המסר ואמא תכעס על אבא יותר.
עוד הוא שיתף שהוא מרבה לדבר עם אמא שלו ועם אחותו על הכעסים של אשתו וכאשר הם מגיעים למשפחה שלו הוא נוטה להיות יותר יחד עם אחותו, אמא שלו ואחים שלו והרבה פחות להעניק תשומת לב לאשתו. כמובן שהדינמיקה הזאת הוסיפה דלק למדורת הכעס של אשתו.
אני מניח שאם היינו חופרים עוד היינו מוצאים עוד הרבה מקומות שבהם הוא מפעיל את הכעס של אשתו.
שינוי מנגנון התגובה שלו לכעס שלה
כדי שהגבר יוכל לעשות שינוי משמעותי הוא היה צריך ללמוד להגיב אחרת לכעס שלה. כאשר האישה כועסת (או כל אדם אחר) אנחנו נוטים להגיב באופן שיוציא אותנו בסדר. האוטומט הוא להתגונן, להילחם חזרה, להסביר, ולפעמים להתרחק או לשתוק. המשותף לכל התגובות האוטומטיות הללו הוא בכך שאנחנו נסחפים רגשית ונכנסים ללחץ נפשי וגופני כתוצאה מהכעס שלה.
הנחת העבודה כרגע היא שכשאדם כועס הוא במצוקה והוא לא יודע לבטא את המצוקה בדרך אחרת.
זה הזמן להתחיל להשתמש בכלים קוגניטיביים או התנהגותיים כדי לייצר אצל הגבר עמדה אחרת או תגובה אחרת כלפי הכעס של האישה.
מה שהכי חשוב הוא העמדה הפנימית כלפי המציאות, להפסיק את המאבק, בעיקר לא להיות לחוץ, לא להיות אדיש, לא להרגיש אשם, להסכים להיות נוכח מול הכעס ולהשאיר לה את הלחץ אצלה.
בסיפור שלנו: הגבר מצא דרכים להגיב בהומור, לפעמים במילות חיבה, לפעמים לשתוק העיקר שהתגובה שלו לא מתאמצת להפסיק את הכעס.
בעצם העבודה היתה חקירה פנימית של הגבר את עצמו בזמן שהיא כועסת.
ברגע שהפחד מפני הכעס שלה נעלם, הבחור התחיל לחזור יותר הביתה, הפסיק לערבב את הילדים ואת המשפחה שלו במצוקה שלו כמות הכעסים פחתה.
האישה גם אמרה שמאז שהוא מגיע לפגישות הוא השתנה אבל מכיוון שבכללי האוטומט שלה היה קשור לכעס עדיין היו הרבה מופעים של כעס בבית.
זה היה זמן טוב עבורו לייצר איתה שיחה חדשה.
עכשיו הוא היה יכול לשבת מולה להסתכל לה בעיניים ולהגיד לה: אשתי היקרה, את יודעת שאת מרבה לכעוס, זאת הבעיה שלך לא שלי. אני מסתדר עם זה ככה בדיוק, אני תומך בך כמו שאת בדיוק אבל יש לי שאלה אלייך: נעים לך שאת כועסת? זה משרת אותך?
רק עכשיו היא הייתה פנויה לפנות לטיפול אישי או זוגי בהבנה שגם לה יש עבודה ושהיא לא יכולה להמשיך לתלות את הכעס שלה באחרים.
במהות הדברים מערכת יחסים טובה היא מערכת יחסים שבה כל אחד מבני הזוג לוקח אחריות מלאה לתגובתיות שלו, לדרכים בהם הוא מפעיל ומופעל על ידי בן או בת הזוג.